צה״ל מקים מפעל FPV מקומי: 1,000 רחפני תקיפה בחודש כבר ביולי 2026

אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה״ל מקים מפעל מקומי לייצור המוני של רחפני תקיפה מסוג FPV, עם יעד ייצור ראשוני של 1,000 יחידות בחודש החל מיולי 2026 והתרחבות עתידית לעשרות אלפי יחידות בחודש. הצעד מגיע בעקבות שימוש גובר של ארגון הטרור חיזבאללה ברחפני FPV זולים נגד כוחות ישראליים בדרום לבנון, ונועד גם לצמצם את התלות בסין לרכיבי רחפנים.

חיזבאללה מכתיב את קצב ההיערכות

הדיווח הראשוני על המהלך פורסם על ידי דורון קדוש, הכתב הצבאי של גלי צה״ל, וגובה בדיווח של כתב האתר האמריקאי The War Zone. לפי הפרסומים, ההחלטה להקים קו ייצור עצמאי לרחפני תקיפה חד-פעמיים נובעת מהתגברות השימוש של חיזבאללה בכלים כאלה נגד כוחות צה״ל הפרוסים בדרום לבנון. מדובר בתופעה שצה״ל מנסה להדביק אליה את הקצב, אחרי שראה כיצד רחפני FPV זולים הפכו לכלי הנשק הדומיננטי בשדה הקרב באוקראינה.

המפעל אמור לייצר שני סוגים של רחפני תקיפה: כאלה המונחים בשלט רדיו קונבנציונלי, וכאלה המונחים באמצעות סיב אופטי, שיטה שהוכיחה את עצמה באוקראינה כפתרון כמעט הרמטי מול לוחמה אלקטרונית ושיבוש GPS.

• מועד תחילת ייצור: יולי 2026
• קצב ייצור התחלתי: 1,000 יחידות בחודש
• יעד לטווח הרחוק: עשרות אלפי יחידות בחודש
• סוגי הנחיה: שלט רדיו וסיב אופטי
• גורם מוביל: אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה״ל

ניתוק מהתלות הסינית

מעבר לצורך המבצעי המיידי, יש למהלך גם רובד אסטרטגי רחב יותר. מרבית הרכיבים הקריטיים לרחפנים מסחריים, מנועים, בקרי טיסה, מצלמות ומודולי תקשורת, מקורם בסין. הצבא הישראלי מתייחס לתלות הזו כבר לא רק כסוגיה כלכלית של שרשרת אספקה, אלא כסיכון ביטחוני של ממש, בזמן שסין עצמה מהדקת את הפיקוח על ייצוא רכיבי רחפנים רגישים. הקמת קו ייצור מקומי אמורה לצמצם את החשיפה הזו, גם אם בטווח הקרוב ספק אם ישראל תוכל להשתחרר לגמרי מרכיבים מיובאים.

מעבר אסטרטגי אחרי שנים של הסתמכות על ספקים זרים

עד כה נשען צה״ל בעיקר על פלטפורמות מסחריות זרות ועל רכש מזורז מתעשיות הביטחון המקומיות כמענה נקודתי לצרכים בשטח. הקמת מפעל ייעודי מסמנת מעבר למודל שונה לגמרי: ייצור המוני, סדרתי וזול של כלי נשק חד-פעמיים, בדומה למודל שאימצה אוקראינה מול רוסיה. השאלה הפתוחה היא אם קו הייצור אכן יגיע לקצב של עשרות אלפי יחידות בחודש בזמן סביר, ואם התשתית התעשייתית והרכש ההמוני של רכיבים יעמדו בקצב הזה בלי ליצור צוואר בקבוק חדש, הפעם מקומי.