לפני שקונים רחפנים, צריך לענות על שאלה אחת: להקים מערך או לקנות שירות

למה סדר השאלות משנה כל כך

כשמתחילים מהציוד, קונים לפי מה שהספק הכי משכנע הציג, ורק אחר כך מבררים מי יטיס, מי מחזיק רישיון בתוקף, מי אחראי על התחזוקה, והאם המשימה שרצו בכלל מותרת. זה בדיוק המסלול שבו תקציב מאושר הופך לציוד שיושב בארון, ולמישהו בארגון שצריך להסביר את זה. כשמתחילים מהצורך, מתברר לא פעם שנדרש הרבה פחות ממה שתוכנן, ולעיתים שהתשובה הנכונה היא בכלל לא רחפן.

מה שכמעט תמיד מפתיע ארגונים

שתי הפתעות חוזרות על עצמן. הראשונה היא שרישיון מטיס פג אחרי שנתיים ומתחדש במבחן, כלומר מערך פנימי הוא התחייבות תחזוקתית מתמשכת ולא רכישה חד פעמית. השנייה כבדה יותר: כמעט כל משימה ארגונית בעלת ערך אמיתי חורגת מהתקנות ומחייבת הרשאה להפעלה מיוחדת. סיור פרימטר בלילה, בדיקת תשתית, טיסה מעל אנשים, טיסה מעבר לקשר עין וריסוס חקלאי, כולם ברשימה. ארגון שמתכנן מערך בלי לקחת את זה בחשבון מגלה את זה אחרי שהציוד כבר נרכש.

למה אנחנו יכולים לענות על זה ויצרן לא

ליצרן רחפנים יש תשובה אחת, והיא לקנות רחפנים. לחברת שירותים יש תשובה אחת, והיא להעביר אליה את העבודה. שתיהן לגיטימיות, אבל אף אחת מהן אינה ניתוח. אנחנו לא מוכרים ציוד, לא מוכרים תוכנה ולא מפעילים רחפנים, ולכן אנחנו יכולים להגיד לכם גם שלא כדאי לכם להקים מערך בכלל. בנוסף, אנחנו מפעילים את ישראדרון דיירקט ומסקרים את הענף מדי יום, ולכן אנחנו רואים מקרוב כמה דברים באמת עולים ומי באמת מסוגל לספק.

איך זה עובד

1. 1. אפיון הצורך. איזו בעיה אתם מנסים לפתור, באיזו תדירות, באילו אתרים, ומה צריך לצאת מזה בסוף.
2. 2. המלצה מנומקת. פנימי מול חיצוני, מה באמת נדרש, סדר גודל של עלות והמסלול הרגולטורי. בכתב, בפורמט שאפשר להניח על שולחן ההנהלה.
3. 3. יישום. חיבור לביצוע דרך דיירקט, או ליווי צמוד של ההקמה הפנימית עד שהמערך עובד.

למי זה מתאים

לרשויות מקומיות ולגופים ציבוריים, לתאגידי מים, חשמל ותשתית, לנמלים, לחברות בנייה ותשתיות, למפעלים ולאתרים תעשייתיים, לחברות שמירה ואבטחה, לארגונים חקלאיים ולחברות ביטוח. בקיצור, לכל ארגון שיש לו שטח, נכסים או מתקנים שצריך לראות מלמעלה באופן קבוע.