רגולציית ה-BVLOS האמריקאית שוב נתקעת: תקנה 108 עדיין לא סופית

ה-FAA וה-TSA פרסמו באוגוסט 2025 את הצעת תקנה 108 המאפשרת טיסות BVLOS שגרתיות ללא היתרים פרטניים, אך התקנה הסופית עדיין לא יצאה נכון לאמצע 2026. הרשות פתחה מחדש חלון תגובות ציבורי בין 28 בינואר ל-11 בפברואר 2026, שהתמקד אך ורק בדרישות זיהוי אלקטרוני כמו ADS-B Out.

תהליך שנמתח הרבה מעבר ללוח הזמנים המקורי

התקנה המוצעת, הידועה בשם Part 108, נועדה לבטל את הצורך בוויתורים פרטניים לכל טיסת רחפן שמתבצעת מעבר לטווח הראייה של המפעיל. מדובר בשינוי שהתעשייה בארה״ב מחכה לו שנים, בטענה שהוא התנאי ההכרחי להפעלת רשתות משלוחים ותפעול מסחרי בקנה מידה רחב. אלא שבין הפרסום הראשוני להשלמה בפועל, הפער רק גדל.

התקנה פורסמה ב-Federal Register באוגוסט 2025, ותקופת התגובות הציבורית הראשונה נסגרה כבר באוקטובר אותה שנה. עם זאת, ה-FAA בחר לפתוח שוב את הדיון, הפעם בנקודה טכנית וספציפית: איך בדיוק אמורים רחפנים לדווח על מיקומם באוויר משותף עם כלי טיס אחרים.

• פרסום ההצעה המקורית: 7 באוגוסט 2025
• סגירת תקופת התגובות הראשונה: 6 באוקטובר 2025, כ-3,100 תגובות שהתקבלו
• פתיחה מחדש של הדיון: 28 בינואר 2026, ממוקד בדרישות זיהוי אלקטרוני וחלופות ל-ADS-B Out
• סגירת החלון המחודש: 11 בפברואר 2026
• מעמד נכון לאמצע 2026: התקנה הסופית טרם פורסמה

ADS-B Out והשאלה של מי צריך לראות את מי באוויר

הנקודה שבגללה נפתח הדיון מחדש נוגעת ל'conspicuity אלקטרוני', כלומר היכולת של רחפן לשדר את מיקומו כך שכלי טיס אחרים וגם בקרת התעופה יוכלו לזהות אותו. מערכת ה-ADS-B Out הסטנדרטית, שנפוצה בתעופה המאוישת, לא בהכרח מתאימה לרחפנים קטנים וזולים שטסים בשגרה על מסלולים חוזרים. ה-FAA רצה לשמוע מהתעשייה אילו חלופות טכנולוגיות אפשריות, ועד כמה הן אמינות מבחינה הנדסית.

זו לא שאלה שולית. אם הדרישה הסופית תהיה יקרה או מסובכת מדי ליישום, היא עלולה לחסום בפועל דווקא את המפעילים הקטנים שהתקנה כולה נועדה לשרת.

מתי בעצם התקנה תיכנס לתוקף?

גופי תעשייה שעקבו אחרי התהליך העריכו בתחילה שהתקנה הסופית תפורסם עד אביב 2026. כיום ההערכה הריאלית זזה קדימה, לאמצע עד סוף 2026, כאשר גם אחרי הפרסום צפויה תקופת הטמעה של כחצי שנה עד שנה עד שהחברות יידרשו לעמוד בדרישות בפועל. במילים אחרות, מפעילים מסחריים שמתכננים רשתות BVLOS בארה״ב עדיין פועלים תחת מסגרת הוויתורים הישנה, לפחות עד 2027.

מגבלות המשקל, הגובה ואתרי ההמראה שבתקנה המוצעת

מעבר לנושא הזיהוי האלקטרוני, נוסח התקנה כפי שהוצע כולל שורת מגבלות תפעוליות שיקבעו את אופי השוק אם וכאשר התקנה תאושר. ההגבלות נוגעות למשקל כלי הטיס, לתקרת הטיסה, ולתנאי ההמראה.

• משקל מרבי לכלי הטיס כולל מטען: כ-1,320 פאונד (כ-600 ק״ג)
• תקרת גובה טיסת BVLOS: כ-400 רגל (כ-122 מטר)
• דרישת המראה: אתרים מוגדרים מראש עם בקרת גישה
• מסלול רישוי קצר טווח: היתר ל-24 חודשים
• מסלול רישוי ארוך טווח: תעודה תחת פיקוח מחמיר יותר

החלוקה בין שני מסלולי הרישוי, ההיתר הזמני מול התעודה המחמירה, משקפת ניסיון של ה-FAA לאזן בין מפעילים קטנים שרוצים להתחיל מהר לבין חברות גדולות שמתכננות תפעול קבוע לאורך שנים. השאלה הפתוחה היא אם התהליך הבירוקרטי הארוך מדי יגרום לחלק מהחברות לפעול תחת שיפוט רגולטורי אחר, או פשוט להמשיך להתבסס על ויתורים פרטניים במקום לחכות לתקנה שממשיכה להידחות.