אלביט מציעה להפוך אוניות מסחריות לנושאות מזל״טים צפות

אלביט מערכות הציגה קונספט חדש להפיכת אוניות מסחריות לבסיסי פריסה צפים למטוסים בלתי מאוישים, מבוסס על מטוס המזל״ט הימי Hermes 650 Spark. כל פלטפורמה כזו תוכל לשאת בין תשעה לשנים עשר כלי טיס, במטרה להעניק לחיל הים הישראלי טווח פעולה ימי מורחב בעלות נמוכה משמעותית מרכישת נושאת מטוסים.

במקום נושאת מטוסים, מכולה עם מזל״טים

הרעיון המרכזי של אלביט פשוט למדי: לוקחים אוניית מסחרית קיימת, כזו שממילא משייטת בים, ומתקינים עליה תשתית שיגור ותפעול למזל״טים ימיים. במקום להשקיע מיליארדי דולרים בבניית נושאת מטוסים ותחזוקתה לאורך עשרות שנים, הצי מקבל נקודת אחיזה אוורית ניידת בעלות נמוכה בהרבה. Hermes 650 Spark, גרסה ימית של משפחת המזל״טים המוכרת של אלביט, אמור לשמש כעמוד השדרה המבצעי של הקונספט.

מבחינה מספרית, הפער בין הפתרון המוצע לנושאת מטוסים קלאסית עצום. נושאת מטוסים אמריקאית מדגם Nimitz למשל עולה עשרות מיליארדי דולרים ודורשת צוות של אלפי אנשי צוות. פלטפורמה צפה עם מזל״טים, לעומת זאת, יכולה להתבסס על אוניה אזרחית קיימת עם התאמות יחסית מצומצמות.

• דגם המזל״ט: Hermes 650 Spark, גרסה ימית של משפחת Hermes
• קיבולת שיגור: 9 עד 12 כלי טיס בלתי מאוישים לכל פלטפורמה
• יעד מבצעי: הרחבת טווח הפעולה הימי של חיל הים הישראלי
• יתרון כלכלי מוצהר: עלות נמוכה משמעותית מרכישת נושאת מטוסים מסורתית

האם הרעיון באמת ישים מבחינה מבצעית

מעבר לחיסכון הכלכלי, נשארות שאלות פתוחות. הסבת ספינת מטען אזרחית לפלטפורמת שיגור צבאית מחייבת שינויים במבנה, במערכות אנרגיה ותקשורת, ובאבטחה פיזית וסייברית של הכלי. אונייה מסחרית לא נבנתה מלכתחילה לשאת נטל תפעולי כזה, ולא ברור עדיין אילו שינויים מבניים יידרשו כדי לעמוד בתקני בטיחות ובעומסי הפעלה של תשעה עד שנים עשר כלי טיס בו זמנית. אלביט טרם פרסמה לוח זמנים לפריסה מבצעית או פרטים על עלות ההסבה בפועל, כך שבשלב הזה מדובר בקונספט הצגה ולא בתוכנית התקנה מאושרת.

ההגנה מפני נחילי רחפנים מתפתחת במקביל

הקונספט הימי של אלביט לא נולד בחלל ריק. הוא מגיע על רקע מגמה רחבה יותר בתעשייה הביטחונית הישראלית, שמשקיעה במקביל גם בפיתוח פתרונות התגוננות מפני התקפות רחפנים ונחילים. התעשייה האווירית לישראל הציגה לאחרונה מערכת בשם היפנוזה, שנועדה לשבש רחפני נחיל המסתמכים על ניווט לוויני. שתי החברות, אלביט והתעשייה האווירית, ממחישות איך התעשייה הישראלית מנסה לתקוף את סוגיית הרחפנים משני צדדים בו זמנית: גם כמנוף התקפי לפריסה ימית זולה, וגם כאיום שיש להתגונן מפניו.

קשה שלא להתרשם מהיכולת של מהנדסי אלביט לחשוב מחוץ לקופסה כשמדובר בפתרונות זולים ופרקטיים לבעיות יקרות מסורתית כמו נושאות מטוסים, גם אם עדיין נדרש להוכיח את הרעיון בשטח ולא רק על נייר.