Epirus ו-Anduril משלבות מיקרוגל נגד להקות רחפנים עם AI לפיקוד ובקרה

חברת הביטחון האמריקאית Epirus הודיעה על שילוב מערכת המיקרוגל עוצמת-הגבוה (HPM) שלה, Leonidas, עם תוכנת הפיקוד והבקרה מבוססת ה-AI של Anduril Industries בשם Lattice. המערכת המשולבת מסוגלת לאתר, לסמן ולנטרל להקות שלמות של רחפנים בפעולה אוטונומית אחת, והוצגה לאחרונה בפני Marine Corps Warfighting Laboratory.

חוזה של 66 מיליון דולר וארבעה אבטיפוסים

הסיפור מתחיל בינואר 2023, כשמשרד הטכנולוגיות הקריטיות והיכולות המהירות של צבא היבשה האמריקאי (Rapid Capabilities and Critical Technologies Office) העניק ל-Epirus חוזה בשווי 66 מיליון דולר. המטרה: בניית ארבעה אבטיפוסים של מערכת Leonidas, כלי נשק מיקרוגל עוצמת-גבוה שמטרתו לפגוע בלהקות רחפנים שלמות בבת אחת, במקום להתמודד עם כל רחפן בנפרד.

• גורם מזמין: Rapid Capabilities and Critical Technologies Office, צבא היבשה האמריקאי
• שווי החוזה: 66 מיליון דולר
• תאריך החתימה: ינואר 2023
• היקף: ארבעה אבטיפוסים של מערכת Leonidas

איך פועלת מערכת מיקרוגל נגד להקת רחפנים

בניגוד ליירטים קינטיים כמו טילים או מערכות ירי, שמוגבלים לפגיעה ברחפן אחד בכל רגע נתון, Leonidas פולטת קרינה אלקטרומגנטית מכוונת שמשביתה את המערכות האלקטרוניות של כל הרחפנים בטווח הפעולה שלה בו-זמנית. זה ההיגיון שמעמיד HPM במרכז הדיון בענף ההגנה נגד רחפנים, בעיקר כשהאיום עובר מרחפן בודד לגל תקיפה מתואם של עשרות כלים קטנים.

Epirus ו-Anduril מחברות חיישן להחלטה

ביולי 2023 הודיעה Epirus כי שילבה את Leonidas עם Lattice, פלטפורמת הפיקוד והבקרה מבוססת בינה מלאכותית של Anduril Industries. עד כה, מפעילים אנושיים היו צריכים להעביר ידנית מידע מיקוד בין מערכת גילוי אחת למערכת הנטרול, שלב שגוזל זמן קריטי כשמדובר בלהקה נעה. השילוב החדש מייצר זרימת עבודה אחת רציפה, שבה המערכת מגלה, עוקבת, מסווגת ומנטרלת רחפנים כתהליך אוטומטי יחיד.

• Leonidas: מערכת מיקרוגל עוצמת-גבוה של Epirus
• Lattice: תוכנת פיקוד ובקרה מבוססת AI של Anduril
• פונקציות משולבות: גילוי, מעקב, סיווג ונטרול
• גורם שקיבל הדגמה: Marine Corps Warfighting Laboratory

מגמה תעשייתית: חלוקת עבודה בין חרושת לתוכנה

השילוב בין Epirus ל-Anduril משקף כיוון רחב יותר בתעשיית ההגנה נגד רחפנים. יותר ויותר חברות בוחרות לא לבנות מערכת קצה-לקצה בעצמן, אלא לחבר חומרה ייעודית של יצרן אחד עם תוכנת מיזוג חיישנים והחלטה של יצרן אחר. הגישה הזו מקצרת זמני פיתוח, אבל גם מעלה שאלות מעניינות על תלות הדדית בין ספקים, על אחריות משפטית במקרה של תקלה, ועל האם צבאות ירצו להסתמך על שרשרת אינטגרציה שמורכבת משני קבלנים נפרדים במקום גורם אחד.

ההדגמה בפני Marine Corps Warfighting Laboratory מספקת נקודת מבחן ראשונה, אבל עדיין מרוחקת מאוד מפריסה מבצעית בשטח. שאלות הליבה, כמה זמן תגובה אמיתי יש למערכת נגד להקה גדולה, מה טווח האפקטיביות בפועל, ואיך היא מתמודדת עם רחפנים חסינים או מוגנים אלקטרונית, נותרות בלי מענה פומבי מלא בשלב הזה.